חדרי הכושר התפתחו בצורה משמעותית במהלך השנים, מהיצע מוגבל של ציוד ועד להפיכה למרכזי כושר מלאים עם מגוון רחב של שירותים ומתקנים. אבל דבר אחד ניכר במיוחד, שכן בעבר מתאמני חדר הכושר היו מקבלים הדרכה ובניית תוכניות אימון כחלק ברור מחברותם במועדון הכושר. אך ככל שעבר הזמן חל שינוי גדול במנהג הזה.
ניתן לייחס את השינוי הזה לעליית תעשיית הכושר והתחרות הגוברת בין חדרי הכושר למשוך ולשמר כמה שיותר חברים (על חשבון איכות הטיפול המקצועי בהם). ככל שנפתחו יותר חדרי כושר והשוק נהיה רווי יותר, בעלי מכוני כושר הבינו שהם כבר לא יכולים להסתמך רק על מכירת מנויים כדי לייצר הכנסות. במקום זאת, הם החלו להציע מגוון רחב יותר של שירותים, כולל אימון כושר אישי, שיעורים ושירותים אחרים, מכירת מוצאים וגביית עמלות נוספות עבור שירותים אלה.
במקביל, תעשיית הכושר ראתה גם מגמה גוברת של אימונים-עצמיים, כאשר אנשים רבים בוחרים להשתמש בציוד חדר הכושר ולעקוב אחר תוכניות אימון מבחוץ ללא סיוע של מדריך כושר או מאמן כושר אישי. זה הוביל אפילו יותר לירידה בצורך בשירותי אימון כושר אישי בתוך חדרי הכושר ותרם עוד יותר למעבר של חדרי כושר להיות פשוט מקום שבו באים לשכור אולם מצויד להתאמן בו (אחוז קטן מהאנשים יודעים באמת להתאמן בעצמם, השאר יאבדו מוטיבציה וישלמו מנוי סתם במשך חודשים ושנים).
אמנם חדרי כושר רבים הפכו להיות זולים יותר (מבחינת דמי מנוי), אך החיסרון הברור של השינוי הזה הוא שרבים מהמתאמנים בחדר כושר מוצאים את עצמם ללא הדרכה שהייתה נהוגה בעבר. זה מקשה על אנשים להגיע ליעדי הכושר שלהם ויכול להוביל לחוסר מוטיבציה ונטישת רעיון האימון בכללותו. העלות של אימון כושר אישי היא יקרה ואנשים רבים יוותרו, אך לא יטרחו לבטל את המנוי שלהם.
למרות האתגרים הללו והירידה ברמת ההדרכה במועדוני הכושר, המגמה של חדרי כושר לשגשג ולהתקיים כמקומות פשוטים המציעים אולם מאובזר להתאמן בו (גם ללא הדרכה) לא מראה סימני האטה ואפשר להגדיר אותם כבר כעסקי "השכרה" (של מתחם כושר) ולא כעסקי כושר.
